בשנת 2016 הגיש רביב דרוקר עתירה למחוזי ימ, לחשוף את השיחות של ביבי עם שלדון אדלסון. שלדון אדלסון שכר את שירותיו של דורי קלגסבלד, וזה פנה ליועמ”שית משרד ראש הממשלה שלומית ברנע פרגו, וביקש ממנה שהיא תמסור את החומרים לרביב דרוקר, עוד לפני ההחלטה במחוזי כי “באווירה הציבורית הקיימת היום קשה לטעון שהשיחות הן פרטיות, ועל כן כדאי למסרן באופן יזום”.
מדובר בעתירה למחוזי עע”ם 7678/16 שהגיש רביב דרוקר על פסק דין שניתן בעתירת חופש מידע בטיפול הפרקליטונת אחווה ברמן. בעתירה דרוקר ביקש לקבל פרטי שיחות בין ראש הממשלה לשלדון אדלסון ועמוס רגב, לטענתו “לצורך התחקות אחר הקשר בין ראש הממשלה לבין העיתון ישראל היום”. הבקשה סורבה ע”י הממונה על חוק חופש המידע במשרד רה”מ בשל פרטיותו של רה”מ.
בימ”ש מחוזי אישר את הבקשה בלי לשמוע את עמדתו של אדלסון, ואדלסון ערער לעליון שהחזיר את הדיון למחוזי לשמוע את עמדתו של אדלסון שהתנגד.
ואנו שואלים. אם אדלסון התנגד לחשיפת השיחות שלו בבית המשפט, איך זה שהעו”ד שלו, דורי קלגסבלד פנה לשלומית ברנע לשכנע אותה שהיא תמסור את החומרים לרביב דרוקר?
להלן מייל של שלומית ברנע פרגו על הפניה של דורי קלגסבלד
למה דורי קלגסבלד פנה אל שלומית ברנע פרגו וביקש ממנה להדליף חומרים על ביבי (שקושרים ללקוח שלו שלדון אדלסון), אם הוא לא חשב שהיא זמינה לרעיון, ושהיא תסכים? כנראה שהוא ידע מראש שזאתי מדליפנית כרונית נגד ביבי. אחרת לא היה פונה אליה. נראה שהפניה היתה בטלפון, ולא פעם אחת, אלא כמה שיחות, וזה היה כשהיא היתה בחו”ל.
מי שקיבל את המייל הוא אסף שרביט, זה שמחליף את חיים ויסמונסקי בתפקיד ראש יחידת הסייבר
From: שלומית ברנע פרגו [mailto:shlomitb@pmo.gov.il]
Sent: Monday, March 06, 2017 5:40 PM
To: Asaf Shavit
Subject: עתירת חופש מידע של רביב דרוקר – בעניין פירוט השיחות של רה”מ עם מר אדלסון ומר רגב
אסף שלום רב,
לבקשתך אני מעלה על הכתב את תוכן שיחתינו מיום 02.03.17:
ביום 01.03.17 פנה אליי עו”ד דורי קלגסבלד והציע למסור לדרוקר את המידע שבידי משרד רה”מ באשר לשיחות שנערכו בין ראש הממשלה לבין מר אדלסון ומר רגב. עו”ד קלגסבלד נימק את הצעתו בכך שבאווירה הציבורית הקיימת היום קשה לטעון שהשיחות הן פרטיות, ועל כן כדאי למסרן באופן יזום. לאחר בדיקה השבתי לו כי תיעוד השיחות בין רה”מ לשלדון אדלסון ולעמוס רגב רשום כחלק מתיעוד של כלל שיחותיו של ראש הממשלה, והוצאת הנתונים כרוכה בהקצאת משאבים רבה. על כך השיב עו”ד קלגסבלד כי כדאי לדעתו לעשות זאת, שכן אם ביהמ”ש יחייב את מסירת המידע ממילא יש למסרו, ואם לאו, לא ארע דבר.
השיחות התקיימו בעת היותי בחו”ל ועל כן ביקשתי מעו”ד מלשכתי להעביר אליי סקירה עובדתית של ההליכים המשפטיים הרלוונטיים. לאחר עיון בה התקשרתי למחרת לעו”ד קלגסבלד, ואמרתי לו כי נוכח העובדה שהוא מייצג את ה”ה אדלסון ורגב, אני מבקשת שיעביר את בקשת מרשיו בכתב, ואני אעבירה להתייחסות רה”מ ומשרד רה”מ. עו”ד קלגסבלד השיב שאינו מעוניין להעביר בקשה בכתב, כי לדעתו פרסום המידע הוא אינטרס של ראש הממשלה, וכי יתייעץ עם לקוחותיו.
בברכה,
שלומית
מייל 2 הפצה של פנייתה של שלומית ברנע פרגו ע”י ברקת שמאי
Date : 4/9/2017 1:59:54 PM
From : “Bareket Shamai”<bareketsh@justice.gov.il></bareketsh@justice.gov.il>
To : “Roey Choueka” <roeyc@justice.gov.il>, “Achva Berman”<achvab@justice.gov.il></achvab@justice.gov.il></roeyc@justice.gov.il>
Cc : “Osnat Mandel” <osnatm@justice.gov.il>, “Orit Cotev” <oritc@justice.gov.il>, “Cohavit Nezah Dolev” <cohavitd@justice.gov.il>, “Asaf Shavit”<asafsh@justice.gov.il></asafsh@justice.gov.il></cohavitd@justice.gov.il></oritc@justice.gov.il></osnatm@justice.gov.il>
Subject : FW: עתירת חופש מידע של רביב דרוקר – בעניין פירוט השיחות של רה”מ עם מר אדלסון ומר רגב
Attachment : 426938_image003.jpg;
רועי ואחוה שלום,
ראו התרשומת שקיבלנו משלומית ברנע, הקשורה לעתירה המתנהלת בנושא הנדון. התרשומת מועברת אליכם לידיעה, ככל שתרצו לעשות בה שימוש או להעבירה לעיון גורמים נוספים, אנא תאמו זאת איתנו מראש.
בברכה,
ברקת שמאי, מתמחה | לשכת פרקליט המדינה
מייל 3 תגובה של הפרקליטה אחוה ברמן
Date : 4/18/2017 6:41:17 AM
From : “Achva Berman”<achvab@justice.gov.il></achvab@justice.gov.il>
To : “Orit Cotev” <oritc@justice.gov.il>, “Sharon Hoash Eiger”<sharonhe@justice.gov.il></sharonhe@justice.gov.il></oritc@justice.gov.il>
Cc : “Cohavit Nezah Dolev”<cohavitd@justice.gov.il></cohavitd@justice.gov.il>
Subject : RE: עתירת חופש מידע של רביב דרוקר – בעניין פירוט השיחות של רה”מ עם מר אדלסון ומר רגב
Attachment : 427074_image001.jpg;
אורית ושרון שלום,
מדובר בערעור עתירה מינהלית (עע"ם 7678/16) שהגיש רביב דרוקר על פסק דין שניתן בעתירת חופש מידע בטיפולי. דרוקר ביקש לקבל פרטי שיחות בין ראש הממשלה לשלדון אדלסון ועמוס רגב, לטענתו לצורך התחקות אחר הקשר בין ראש הממשלה לבין העיתון ישראל היום. הבקשה סורבה ע"י הממונה על חוק חופש המידע במשרד רה"מ בשל פרטיותו של רה"מ.
בבית המשפט לעניינים מינהליים התקבלה תחילה העתירה, מבלי שנשמעה כלל עמדת אדלסון ורגב. בפסה"ד נקבע כי זכותו של רה"מ, כאיש ציבור, לפרטיות בהיבט של פרטי שיחותיו, הינה מצומצמת. המדינה ערערה על פסק הדין, ובמקביל אדלסון ורגב עתרו לביטול פסה"ד משלא נשמעה עמדתם כלל, ולאחר מכן ערערו לעליון. ביהמ"ש העליון לא דן בערעור המדינה, שהתייתר, היות שביהמ"ש העליון קיבל את הטענה כי היה על ביהמ"ש לעניינים מינהליים לשמוע את עמדת אדלסון ורגב, כצדדים שלישיים שעשויים להיפגע כתוצאה מקבלת העתירה, והשיב את התיק לביהמ"ש לעניינים מינהליים.
בסיבוב השני בביהמ"ש לעניינים מינהליים, לאחר שנשמעה עמדת אדלסון ורגב, נדחתה העתירה על בסיס פרטיותם של אדלסון ורגב, שאינם אנשי ציבור – בניגוד לרה"מ.
כעת התיק מצוי כאמור בהליך ערעור לביהמ"ש העליון על פסה"ד של ביהמ"ש לעניינים מינהליים. הוגשו סיכומי המערערים. טרם הוגשו סיכומי המדינה. התיק בטיפולו של רועי שוויקה ממחלקת בג"צים.
אחוה
[pdf-embedder url="https://meudenet.com/wp-content/uploads/2026/01/%D7%9E%D7%96%D7%9B%D7%A8-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A2-%D7%A4%D7%A8%D7%92%D7%95-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%A7%D7%9C%D7%92%D7%A1%D7%91%D7%9C%D7%93-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%9E%D7%98%D7%A2%D7%9E%D7%95-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%93%D7%9C%D7%99%D7%A3-%D7%A2%D7%9C-%D7%91%D7%99%D7%91%D7%99.pdf" title="מזכר שלומית ברנע פרגו על פנית דורי קלגסבלד אליה מטעמו של שלדון אדלסון להדליף על ביבי"]
להלן מייל ששלח דן יקיר מהאגודה לזכויות האזרח לפרקליט רואי כחלון 8/10/2016
Date : 8/10/2016 5:18:36 PM
From : “Dan Yakir”<dan@acri.org.il></dan@acri.org.il>
To : RoiCa@justice.gov.il
Subject : נדחתה העתירה של רביב דרוקר לחשוף את מועדי השיחות בין רה”מ לבעלי עיתון “ישראל היום”
https://www.nevo.co.il/psika_word/minhali/MM-15-09-28606-555.doc
הודעה שהועברה
מאת: דובר <Dover@court.gov.il>
תאריך: 26 ביולי 2016 בשעה 12:15
נושא: דוברות בימ”ש: פסק דין בעתירה של רביב דרוקר לחשוף מידע ביחס לשיחות שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעלי עיתון “ישראל היום” (עתמ 28606-09-15 )
אל:
“בסיבוב הראשון” (דצמבר 2015) , בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל את העתירה בכל הנוגע לראש הממשלה וקבע כי עליו לחשוף את המידע. עם זאת גם נקבע כי לפני חשיפת המידע יש לקבל את עמדת העורך הראשי של “ישראל היום” עמוס רגב ובעלים של העיתון שלדון אדלסון. לאחר הגשת ערעור לבית המשפט העליון, לא נקבע אחרת אלא חודד כי המסגרת לשמיעת עמדתם לפני מתן פסק הדין היא בית המשפט ולא הרשות המנהלית.
היום (26/07) “בסיבוב השני”, לאחר שנשמעה עמדתם של רגב ואדלסון, קבע כבוד השופט דוד מינץ מבית המשפט המחוזי בירושלים כי בכל הנוגע לעורך הראשי ובעלי העיתון, אכן קיימת פגיעה בפרטיות. לאור כך קבע כי מקום לחשוף את המידע המבוקש. צוין ההבדל הניכר בין מעמדם הפרטי או הציבורי של המתנגדים לחשיפה, לבין זה של ראש הממשלה שפרטיותו נבחנה בנפרד: “תדירות שיחותיו של אדם עם חבריו נכלל במסגרת מעגל פרטיותו של אדם מן השורה המנהל קשרים חברתיים פרטיים כחלק ממסגרת חייו האישיים והפרטיים. לפיכך, ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם שאינם מעוניינים כי יחשפו מספר הפעמים שהם שוחחו או ניסו לשוחח עמם. “
02-6750412 ; פקס 02-6750422
בית המשפט העליון | רחוב שערי משפט 1 ירושלים
להלן פסק הדין בעתירה בה רואים שקלגסבלד ייצג את אדלסון
זה מה ששלח דן יקיר לרואי כחלון
| בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב’ השופט דוד מינץ |
|
| 26 יולי 2016 | |
| עת”מ 28606-09-15
|
|
| בעניין: | 1. רביב דרוקר
2. חדשות 10 בע”מ |
|
| העותרים | ||
|
– נ ג ד –
|
||
| 1. הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד ראש הממשלה 2. בנימין נתניהו, ראש הממשלה |
||
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
ע”י עו”ד אחוה ברמן
3. עמוס רגב
4. שלדון אדלסון
ע”י ב”כ עוה”ד א. קלגסבלד, אמיר שרגא, מתן גרינגר
המשיבים
המבקשים/המתנגדים
חקיקה שאוזכרה:
חוק חופש המידע, תשנ”ח-1998: סע’ 9, 9(א)(3), 9(ב)(1), 13, 17(ג), 17(ד)
חוק הגנת הפרטיות, תשמ”א-1981: סע’ 2, 23א, 23ב, 35
מיני-רציו:
* ביהמ”ש קובע כי אין מקום לחשוף מידע הנוגע לשיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעל עיתון “ישראל היום” ועורכו הראשי, זאת בשים לב להבדל הניכר בין מעמדם הפרטי או הציבורי או המעין ציבורי של האחרונים לבין זה של ראש הממשלה. נקבע בין היתר, כי תדירות שיחותיו של אדם עם חבריו נכלל במסגרת מעגל פרטיותו של אדם מן השורה המנהל קשרים חברתיים פרטיים כחלק ממסגרת חייו האישיים והפרטיים. לפיכך, ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם שאינם מעוניינים כי יחשפו מספר הפעמים שהם שוחחו או ניסו לשוחח עמם.
* משפט מינהלי – חופש המידע – גילוי מידע
* משפט מינהלי – חופש המידע – פגיעה בפרטיות
.
עתירה כנגד החלטת הממונה על יישום חוק חופש המידע, במשרד ראש הממשלה שלא למסור לעותרים פרטי מידע הנוגעים לשיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעל עיתון “ישראל היום”, מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי, מר עמוס רגב (להלן: המתנגדים), במשך שלוש שנים שקדמו ליום 11.2.12. בעתירה התבקש תיעוד השיחות ביומן לשכת ראש הממשלה ובכלל זה פרטים אודות תאריך כל שיחה; שעת השיחה; ומשך השיחה. העותרים טענו כי הענות לעתירה תאפשר לציבור לבחון לאשורה את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לבין עיתון “ישראל היום”. יצוין כי לפני כ-8 חודשים העתירה התקבלה (להלן: פסה”ד הראשון), אולם ביהמ”ש העליון החזיר את הדיון לבימ”ש זה כדי שעמדתם של המתנגדים תישמע לפני ביהמ”ש וזאת לפי הקבוע בסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע.
.
ביהמ”ש לעניינים מנהלים דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
ראשית, לא נמצא לשנות מהמסקנות שבפסה”ד הראשון בכל הנוגע לפרטיותו של ראש הממשלה שבשקלול הכולל העניין הציבורי שבגילוי המידע אודותיו גובר על הטעם שבדחיית הבקשה לקבלת המידע. לפיכך נדרש ביהמ”ש לטיעוני הצדדים רק בכל הנוגע לפרטיותם של המתנגדים.
החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, הקובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. השאלה הראשונה הדורשת בירור היא: האם לאור עמדת המתנגדים – כי בינם לבין ראש הממשלה קיימת מערכת יחסים חברית, פרטית ואישית ואין למסור את המידע המבוקש בשל פגיעה בפרטיותם – אכן מדובר ב”ענייניו הפרטיים” של אדם, הנכללים בגדרי החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע? בהקשר זה ביהמ”ש מציין כי השאלה אם מדובר ב”ענייניו הפרטיים” של אדם נגזרת במידה רבה גם מנסיבות הדברים והקשרם, והיא גם עשויה לחול באופן שונה במעגלים חברתיים שונים. מבלי להידרש לטענת העותרים בדבר היות עיתון “ישראל היום” גוף “דו-מהותי”, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי פרטיותם של אנשים פרטיים, כמו גם אישי ציבור ואנשי תקשורת, ראויה להיבחן בקנה מידה שונה מזה שייבחן עניינו ה”פרטי” של ראש הממשלה. בענייננו, ביהמ”ש שוכנע כי המידע בדבר מועדי השיחות שהתקיימו בין המתנגדים לבין ראש הממשלה נכלל בגדר “ענייניו הפרטיים” של אדם והינו בגדר מידע אשר עשוי להביא לפגיעה בפרטיות המתנגדים. גם אם נחשף מידע מסוים מיוזמתם ומרצונם של המתנגדים אודות קשריהם עם ראש הממשלה, אין בכך כדי לפגוע בזכותם להתנגד למסירת מידע אחר אשר עשוי לחדור את מעטה פרטיותם.
ברם, לפי הוראות סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, גם אם נמצא שמדובר במידע אשר לפי סעיף 9 לחוק אין למסרו, עדיין נתונה לביהמ”ש הסמכות להורות על מסירת המידע, אם מצא כי העניין הציבורי במסירת המידע גובר על הטעמים שלא לגלותו. בנסיבות מקרה זה, ביהמ”ש לא שוכנע כי העניין הציבורי העומד בבסיס הבקשה לקבלת המידע גובר על פני זכותם לפרטיות של המתנגדים. תדירות שיחותיו של אדם עם חבריו נכלל במסגרת מעגל פרטיותו של אדם מן השורה המנהל קשרים חברתיים פרטיים כחלק ממסגרת חייו האישיים והפרטיים. לפיכך, ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם שאינם מעוניינים כי יחשפו מספר הפעמים שהם שוחחו או ניסו לשוחח עמם. בשים לב אפוא להבדל הניכר בין מעמדם הפרטי או הציבורי או המעין ציבורי של המתנגדים לבין זה של ראש הממשלה שפרטיותו כאמור נבחנה בנפרד, אין מקום לחשוף את המידע המבוקש.
נוכח תוצאה זו, ביהמ”ש נדרש אך בקצרה לייתר טעמי ההתנגדות שהעלו המתנגדים. בין היתר צוין שהמתנגדים מנועים מלטעון לקיומו של חיסיון עיתונאי שעה שעמדו על כך שבינם לבין ראש הממשלה קיימת מערכת יחסים חברית, פרטית ואישית שהמידע המבוקש אודותיה חוסה בצל הגנת הפרטיות. המתנגדים מנועים מלטעון טענה משפטית הנשענת על רובד עובדתי המוכחש על ידם.
| פסק דין |
הרקע לעתירה
- נושא העתירה, הרקע לה וטענות הצדדים פורטו בהרחבה במסגרת פסק הדין שניתן ביום 2.12.15 (להלן: “פסק הדין הראשון”). לפיכך פטור אני מלחזור ולפרטם שנית במסגרת זו. אומר רק בקצרה כי המדובר בעתירה כנגד החלטת הממונה על יישום חוק חופש המידע, התשנ”ח-1998 (להלן: “חוק חופש המידע” או “החוק”) במשרד ראש הממשלה שלא למסור לעותרים פרטי מידע הנוגעים לשיחות הטלפון שהתקיימו בין ראש הממשלה לבין בעל עיתון “ישראל היום”, מר שלדון אדלסון ועורכו הראשי, מר עמוס רגב, במשך שלוש שנים שקדמו ליום 11.2.12. בעתירה התבקש תיעוד השיחות ביומן לשכת ראש הממשלה ובכלל זה פרטים אודות תאריך כל שיחה; שעת השיחה; ומשך השיחה.
- העותר, אשר ערך במסגרת תפקידו ב”ערוץ 10″ (מיסודה של עותרת 2) תחקיר אודות הזיקה בין עיתון “ישראל היום” לבין ראש הממשלה, טען כי במוקדים ציבוריים שונים מתקיים דיון ציבורי חשוב בטענה שלפיה “ישראל היום” הוא עיתון ששם לעצמו מטרה לשרת את ראש הממשלה. לטענתו, חשיפת תיעוד מועדי השיחות בין ראש הממשלה לבין בעל העיתון ועורכו הראשי, תאפשר לציבור לבחון לאשורה את שאלת קיומה של זיקה בין ראש הממשלה לבין עיתון “ישראל היום”.
- בפסק הדין נקבע כי בזיקה לסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ”א-1981 (להלן: “חוק הגנת הפרטיות”), הקובע כי פגיעה בפרטיות משמעה בין היתר “שימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה”, בדרך כלל המידע המבוקש נכנס לגדרם של אותם עניינים, ועל כן חל החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע, הקובע כי רשות ציבורית לא תמסור מידע שגילויו מהווה פגיעה בפרטיות כמשמעותה בחוק הגנת הפרטיות, אלא אם כן הגילוי מותר על פי דין. יחד עם זאת, כאשר מדובר ב”איש ציבור”, כדוגמת ראש הממשלה, יתכן וגם מידע הנוגע למעגליו החברתיים חורג מגדר עניינים “פרטיים” וכי המידע המבוקש נכלל בתחום ה”אפור” של “עניינים פרטיים” המוחרגים בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. בהתאם לכך נקבע כי המידע בא בגדר מידע אשר יש לגלותו לאור הוראות סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לפיו בית המשפט רשאי להורות על מתן המידע המבוקש אם לדעתו העניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה לקבלת המידע, ובלבד שגילוי המידע אינו אסור על פי דין. יחד עם זאת נקבע כי טרם חשיפת המידע על המשיבה לפעול לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע ולהודיע למר אדלסון ולמר רגב על תוצאות העתירה ועל זכותם להתנגד למסירת המידע.
- לאחר מתן פסק הדין הראשון, ביום 21.12.15 פנו מר אדלסון ומר רגב בעתירה משלהם (עת”מ 44200-12-15) [פורסם בנבו] לביטול פסק הדין תוך שהם הביעו התנגדות נחרצת למתן המידע לעותרים. גם בעתירה זו ניתן פסק דין ביום 30.12.15 ובו נקבע כי מבלי לקבוע עמדה באשר לדרך הדיונית שנבחרה של הגשת עתירה חדשה לעומת הגשת בקשה לביטול פסק דין במסגרת עתירה קיימת, הרי שבפסק הדין נקבע מפורשות כי עמדתם של מר אדלסון ומר רגב תישמע לאחר קיום הליך לפי סעיף 13 לחוק חופש המידע. לכן ברור כי לאחר קבלת עמדתם של מר אדלסון ומר רגב, על המשיבים לשקול את עמדתם מחדש בהתחשב בעמדת מר אדלסון ומר רגב ואם עמדה זו לא תהיה מקובלת עליהם, זכויותיהם שמורות להם לפעול כראות עיניהם. לפיכך, העתירה נדחתה על הסף.
- המשיבים ערערו על פסק הדין הראשון ומר אדלסון ומר רגב (אשר ייקראו להלן לשם קיצור: “המתנגדים”) ערערו על פסק הדין בעתירה השנייה מיום 30.12.15 שמטרתה הייתה כאמור ביטול פסק הדין הראשון. בית המשפט העליון החזיר את הדיון לבית משפט זה כדי שעמדתם של המתנגדים תישמע לפני בית המשפט וזאת לפי הקבוע בסעיף 17(ג) לחוק חופש המידע. נקבע כי המתנגדים יוכלו להגיש כתב טענות מלווה בתצהיר תוך זמן קצוב ולאחר מכן בית משפט זה יפעל על פי שיקול דעתו, ויינתן פסק דין חדש לאחר שתינתן הדעת לטענות כל הצדדים.
- בהתאם לאמור, וכדי שהדיון לא יימצא חסר, ראיתי לנכון לאפשר לכל הצדדים להגיש את טיעוניהם בכתב, ואף אפשרתי למתנגדים להגיב על טיעוני העותרים והתקיים דיון בו הצדדים השמיעו את טיעוניהם בעל-פה.
תמצית טענות הצדדים
- המתנגדים מיקדו את התנגדותם למסירת המידע בשלושה היבטים עיקריים. ראשית, נטען כי המידע המבוקש הוא מידע פרטי שלהם ומסירתו מהווה פגיעה בפרטיותם. המתנגדים תיארו כי קיימת בינם לבין ראש הממשלה מערכת יחסים חברית ארוכת שנים ועמדו על כך שלא היה ביניהם כל קשר עסקי או מקצועי. שיחותיהם הן שיחות פרטיות בין חברים ואינן נוגעות לעבודתו המיניסטריאלית של ראש הממשלה. גם הקמת עיתון “ישראל היום” לא הביאה לשינוי באופי היחסים ביניהם ותדירות הפגישות והשיחות ביניהם נותרה כשהייתה. להבדיל מראש הממשלה, המתנגדים הם אנשים פרטיים. זהות חבריו של אדם וקשריו החברתיים הם ענייניו הפרטיים, ולכן גם תדירות, מועד ומשך שיחותיהם עם ראש הממשלה הוא עניינם הפרטי. המידע המבוקש אף מצוי ב”גרעין הקשה” של הזכות לפרטיות, אשר לא ניתן למסרו בהתאם להוראות חוק הגנת הפרטיות. גם איזון האינטרסים בין “העניין הציבורי בגילוי המידע” אינו מצדיק פגיעה בפרטיותם, כאשר המידע שחשיפתו מבוקשת לא יתרום דבר לבירור השאלות המעוררות עניין ציבורי כטענת העותרים. גם לא הוצגה כל ראיה להוכחת הטענה כי ראש הממשלה עומד מאחורי תכני “ישראל היום” וכי הוא ה”עורך בפועל” של העיתון.
במסגרת זו נטען כי מר אדלסון אינו איש תקשורת, הוא אינו מעורב כלל בניהול העיתון “ישראל היום” ובוודאי אינו מעורב בתכני העיתון, ועל כן על אחת כמה וכמה שבעניינו אין כל בסיס לטענה כי קיים עניין ציבורי בגילוי מועדי השיחות שהתקיימו בינו לבין ראש הממשלה.
- שנית, נטען כי אין לחשוף את המידע בשל קיומו של חסיון עיתונאי. לטענת המתנגדים, אם הטענות ביסוד העתירה נכונות, היינו אם מסירת המידע תאפשר לקשור בין תכנים שהתפרסמו בעיתון לבין איש ציבור, הרי שמדובר במידע החסוי בחסיון עיתונאי, שכן גילויו עלול לחשוף זהותו של מקור.
- שלישית, טענו המתנגדים כי אין לאפשר את מסירת המידע מטעמים של מניעת שיבוש תפקודה התקין של הרשות ומניעת פגיעה בהמשך קבלת המידע. זאת מכיוון שמסירת המידע, אשר נאסף על ידי לשכת ראש הממשלה באופן וולנטרי, תביא לכך שהמידע יפסיק להיאסף בעוד שקיים אינטרס ציבורי רב משקל לכך שיישמר תיעוד שיחותיו של ראש הממשלה.
- מנגד, העותרים טענו כי אין לשעות לטענות המתנגדים, ויש להורות על מסירת המידע נוכח העניין הציבורי המובהק הקיים בחשיפת קשרי הגומלין שבין ראש הממשלה לבין המתנגדים ולעיתון “ישראל היום”. באשר לטענת המתנגדים בדבר פגיעה בפרטיותם, הרי שהמידע המבוקש אינו חושף מידע הנוגע לחברות האישית השוררת בינם לבין ראש הממשלה מעבר לזה שכבר פורט על ידם. זאת שעה שהמתנגדים עצמם פירטו בכתב טענותיהם מידע אישי מפורט יותר מזה שניתן להסיק, אם בכלל, מקבלת תיעוד מועדי השיחות בינם לבין ראש הממשלה. אף אם קיימת פגיעה מסוימת בפרטיותם, מדובר בפגיעה מינימלית ונוכח האינטרס הציבורי העומד בבסיס הבקשה לקבלת המידע, יש להורות על מסירת המידע. אין גם לקבל את טענתו של מר אדלסון כי הוא אינו מעורב בניהול העיתון ובתכני העיתון. אף אם הוא אינו בעל שליטה ישירה ב”ישראל היום”, אלא שולט בו באמצעות קרוב משפחה אחר מדרגה ראשונה, הוא העיד על עצמו כמי שעמד מאחורי ההחלטה להקים את העיתון וכי הוא גורם פעיל ביותר בקביעת תכניו.
- כן עמדו העותרים על כך שהמידע המבוקש אינו מידע שחל עליו חיסיון עיתונאי. מידע הנמצא בידי רשות מנהלית אינו מידע שיכול לחול עליו חיסיון עיתונאי, אלא רק מידע שנמצא בידי עיתונאי. זאת ועוד, בעל החיסיון הינו המקור, ולא העיתונאי. לכן, טענת חיסיון עיתונאי גם לא יכולה לעמוד שעה שראש הממשלה בעצמו נמנע מלטעון כי חל על המידע חיסיון כאמור. ובאשר לטענה בעניין הפגיעה הצפויה בתפקודה התקין של הרשות אם יימסר המידע. משלא הועלתה טענה זו על ידי המשיבים, שהיו צריכים לעמוד על פגיעה פוטנציאלית בתפקוד הרשות לוּ היו סבורים כי אכן קיימת כזו, הרי שהמתנגדים מנועים מלטעון טענה זו. מה גם, זכותם של המתנגדים להשמיע את טענותיהם מוגבלת לטענות הנוגעות לפגיעה בזכויותיהם בלבד. יתר על כן, רק בהתקיים “ודאות קרובה” שמסירת המידע תשבש את פעולת הרשות, יש בטעם זה כדי להביא למניעת מסירת המידע, מה שאין כן בענייננו.
- לשלמות התמונה יצוין כי המשיבים חזרו על עמדתם שמקודם ועמדו על כך כי בנסיבות העניין, ודאי נוכח עמדת המתנגדים, בחינת מכלול האינטרסים מביאה למסקנה כי אין לאפשר את מסירת המידע.
דיון והכרעה
- ראשית ייאמר כי לא ראיתי מקום לשנות מהמסקנות שבפסק הדין הראשון בכל הנוגע לפרטיותו של ראש הממשלה שבשקלול הכולל העניין הציבורי שבגילוי המידע אודותיו גובר על הטעם שבדחיית הבקשה לקבלת המידע. אדרש אפוא לטיעוני הצדדים רק בכל הנוגע לפרטיותם של המתנגדים.
השאלה הראשונה הדורשת בירור הינה האם לאור עמדת המתנגדים, לפיה אין למסור את המידע המבוקש בשל פגיעה בפרטיותם, אכן מדובר ב”ענייניו הפרטיים” של אדם, הנכללים בגדרי החריג הקבוע בסעיף 9(א)(3) לחוק חופש המידע. כאמור, וכפי שגם עמדתי על כך בהרחבה בפסק הדין הראשון, קיים קושי להגדיר באופן ממצה את הזכות לפרטיות ואת היקפה. גם הביטוי “ענייניו הפרטיים” של אדם בחוק הגנת הפרטיות נושא אופי עמום והוא פורש באופן רחב (בג”ץ 6824/07 מנאע נ’ רשות המסים (פורסם בנבו, 20.12.10); ע”א 4963/07 ידיעות אחרונות בע”מ נ’ עו”ד פלוני (פורסם בנבו, 27.2.08); עע”מ 398/07 התנועה לחופש המידע נ’ מדינת ישראל – רשות המיסים, פ”ד סג(1) 284 (2008)).
- מכל מקום, השאלה אם מדובר ב”ענייניו הפרטיים” של אדם נגזרת במידה רבה גם מנסיבות הדברים והקשרם, והיא גם עשויה לחול באופן שונה במעגלים חברתיים שונים (עע”מ 9341/05 התנועה לחופש המידע נ’ רשות החברות הממשלתיות (פורסם בנבו, 19.5.09)). השאלה האם מדובר באדם “פרטי”, באיש ציבור או באיש ציבור הנושא משרה בכירה הינה שאלה רלוונטית לדיון. אדם הנוטל עליו תפקיד ציבורי חושף עצמו מעצם פעילותו הציבורית במידה רבה לעין הציבור (בג”צ 2481/93 דיין נ’ ניצב יהודה וילק, מפקד מחוז ירושלים, פ”ד מח(2) 456, 487 (1994)) ואף אין דינו של עובד ציבור אחר כדין ראש הממשלה הנושא בתפקיד הציבורי הבכיר ביותר בממשלה (ראו גם: בג”ץ 6658/93 עם כלביא נ’ מפקד משטרת ירושלים, פ”ד מח(4) 793 (1994)). אם כן, מבלי להידרש לטענת העותרים בדבר היות עיתון “ישראל היום” גוף “דו-מהותי”, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת כי פרטיותם של אנשים פרטיים, כמו גם אישי ציבור ואנשי תקשורת, ראויה להיבחן בקנה מידה שונה מזה שייבחן עניינו ה”פרטי” של ראש הממשלה. בענייננו אפוא, ונוכח טענות המתנגדים, שוכנעתי כי המידע בדבר מועדי השיחות שהתקיימו בין המתנגדים לבין ראש הממשלה נכלל בגדר “ענייניו הפרטיים” של אדם. עם זאת, בכך לא תם הדיון.
- כאמור העותרים טענו עוד, כי אין לשעות לטענת המתנגדים לפגיעה בפרטיותם, שעה שאלו מסרו בעצמם (בכתב ההתנגדות) מידע רב ומפורט אודות קשרי החברות השוררים בינם לבין ראש הממשלה, תכני השיחות, תדירות המפגשים וכיו”ב. אלא שטענה זו לא ניתן לקבלה. גם אם נחשף מידע מסוים מיוזמתם ומרצונם של המתנגדים אודות קשריהם עם ראש הממשלה, אין בכך כדי לפגוע בזכותם להתנגד למסירת מידע אחר אשר עשוי לחדור את מעטה פרטיותם (ראו למשל: עע”מ 1386/07 עיריית חדרה נ’ שנרום בע”מ, ע”י מנהלה עמנואל דוידי (פורסם בנבו, 16.7.12)). אך גם בכך לא תם הדיון.
- לפי הוראות סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, גם אם נמצא שמדובר במידע אשר לפי סעיף 9 לחוק אין למסרו, עדיין נתונה לבית המשפט הסמכות כאמור להורות על מסירת המידע, אם מצא כי העניין הציבורי במסירת המידע גובר על הטעמים שלא לגלותו. כאמור, מצאתי כי מועדי השיחות הטלפוניות שהתקיימו בין המתנגדים לבין ראש הממשלה הינו בגדר מידע אשר עשוי להביא לפגיעה בפרטיות המתנגדים, כך שעדיין נותרה השאלה אם להתיר את הפגיעה האמורה כנגזרת מן האיזון הכולל בינה לבין האינטרסים והזכויות המתחרים. ואומנם, אף כי במצבים המתאימים, יתכן כפי שנקבע בפסק הדין הראשון אודות ראש הממשלה לבדו, כי יש בחשיפת מידע שעניינו פרטים אישיים כדי להביא לפרסום מידע אודות אנשים פרטיים, נוכח קיומו של אינטרס ציבורי משמעותי (ראו למשל: עע”מ 398/07 בעניין התנועה לחופש המידע, [פורסם בנבו] שם), לא מצאתי כי בנסיבות מקרה זה, העניין הציבורי העומד בבסיס הבקשה לקבלת המידע גובר על פני זכותם לפרטיות של המתנגדים. תדירות שיחותיו של אדם עם חבריו נכלל במסגרת מעגל פרטיותו של אדם מן השורה המנהל קשרים חברתיים פרטיים כחלק ממסגרת חייו האישיים והפרטיים. לפיכך, ראוי להגן על פרטיותם של אנשים פרטיים המקיימים שיחות עם רעיהם שאינם מעוניינים כי יחשפו מספר הפעמים שהם שוחחו או ניסו לשוחח עמם. בשים לב אפוא להבדל הניכר בין מעמדם הפרטי או הציבורי או המעין ציבורי של המתנגדים לבין זה של ראש הממשלה שפרטיותו כאמור נבחנה בנפרד, אין מקום לחשוף את המידע המבוקש.
בשולי הדברים
- המתנגדים האריכו בדברים בדבר האיסור למסור את המידע, לשיטתם, אף מטעם אחר. לטענתם, נוכח הוראת סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע, לפיו לא יורה בית המשפט על גילוי המידע אם מדובר במידע אשר גילויו אסור על פי דין, לא ניתן לחשוף מידע שיש בו כדי לפגוע בפרטיותם, בשל הוראת סעיפים 23א ו- 23ב לחוק הגנת הפרטיות, הקובעים איסור על מסירת מידע, לרבות מידע על ענייניו הפרטיים של אדם, מאת גוף ציבורי, זולת אם התקיימו החריגים הקבועים בסעיף 23ב לחוק האמור, חריגים שאינם קיימים במקרה זה. אלא ששאלת היחס בין הוראות סעיף 23ב לחוק הגנת הפרטיות לבין הוראות חוק חופש המידע היא שאלה מורכבת אשר טרם ניתנה עליה הדעת באופן מעמיק (ראו: עע”מ 9341/05 בעניין התנועה לחופש המידע, [פורסם בנבו] שם; עע”מ 7744/10 המוסד לביטוח לאומי נ’ עו”ד יפית מנגל (פורסם בנבו, 15.11.12)). אומר רק זאת, כי על פניו, חוק הגנת הפרטיות לא בא לגרוע באופן קטגורי מהוראות חוק חופש המידע (כך גם לפי הוראת סעיף 35 לחוק הגנת הפרטיות לפיו “הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין אחר”) (ראו גם: עע”מ 7744/10 בעניין המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] שם), ויש למצוא איזון בין השניים בכל מקרה נתון.
- כאמור, המתנגדים טענו עוד כי אין למסור את המידע אף משום שחל בנסיבות העניין חסיון עיתונאי. לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור, איני נדרש גם להאריך בדבר שאלה זו, בנסיבות בהן רשות ציבורית היא זו הנדרשת לחשיפת מידע ולא עיתונאי. אך המעט שאומר בשאלה זו הוא, שהמתנגדים מנועים מלטעון לקיומו של חסיון עיתונאי שעה שעמדו על כך שבינם לבין ראש הממשלה קיימת מערכת יחסים חברית, פרטית ואישית שהמידע המבוקש אודותיה חוסה בצל הגנת הפרטיות. אכן, המתנגדים טענו כי טענה זו נטענה רק אליבא דשיטת העותרים הרואים ביחסים הקיימים בין ראש הממשלה לבין המתנגדים יחסים שבין עיתונאי לבין מקור. אלא שהמתנגדים מנועים מלטעון טענה משפטית הנשענת על רובד עובדתי המוכחש על ידם. אם לשיטתם, המידע המבוקש הינו “פרטי”, הטענה החלופית לפיה גם אם אין מדובר במידע “פרטי”, אזי חולש עליו החסיון העיתונאי, אינה יכולה להיטען. אלא שכאמור, אין לדברים משמעות אופרטיבית לעניין התוצאה הסופית אליה הגעתי לעיל.
- ולבסוף, לטענתם הנוספת שהעלו המתנגדים לפיה אין למסור את המידע אף מהטעם שחל החריג הקבוע בסעיף 9(ב)(1) לחוק חופש המידע, היינו כי מדובר במידע אשר מסירתו עלולה לשבש את תפקודה התקין של הרשות הציבורית. ראשית יובהר כי אין לקבל את טענת העותרים כי המתנגדים מנועים מלהעלות טענה זו מכיוון שזו לא נטענה על ידי המשיבים. אין בהוראת סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע כדי לסייג את סוג הטענות אותן רשאים הצדדים השלישיים להביא בפני בית המשפט, אך לטענות הנוגעות לפגיעה בזכויותיהם בלבד. יתר על כן, התנגדות הצדדים השלישיים יכול ותתבסס אף על נימוקים החורגים מגדר הסייגים שבחוק (עע”מ 7744/10 בעניין המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] שם). ברם, בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי לעיל, גם לא מצאתי להידרש לטענה האם היה במסירת המידע להביא לכדי פגיעה בתפקוד הרשות, בהתחשב במבחני פסיקת בית המשפט שנקבעו לעניין זה, היינו קיומה של ודאות קרובה כי גילוי המידע יביא לשיבוש ממשי בתפקודה התקין של הרשות הציבורית (ראו למשל: עע”מ 1245/12 התנועה לחופש המידע נ’ משרד החינוך (פורסם בנבו, 23.8.12)), דבר שהוא בבחינת לוט בערפל במקרה זה.
5129371
54678313נוכח כל האמור לעיל, העתירה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנן היום, כ' תמוז תשע"ו, 26 יולי 2016, בהעדר הצדדים.
[pdf-embedder url="https://meudenet.com/wp-content/uploads/2026/01/%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%97%D7%95%D7%A4%D7%A9-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%A2-%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%91-%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%A8-%D7%A0%D7%93%D7%97%D7%AA%D7%94-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%A4%D7%AA-%D7%AA%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%93%D7%9C%D7%A1%D7%95%D7%9F.pdf" title="עתירה חופש המידע רביב דרוקר נדחתה חשיפת תכתבות ביבי עם שלדון אדלסון"]
מי הדליף לרביב דרוקר את חקירת שלדון ומרים אדלסון במשטרה?
בסרטון קטעים מחקירתם של שלדון אדלסון ואשתו מרים אדלסון שאסורים לפרסום בישראל, ומישהו הדליף אותם לרביב דרוקר, אשר העביר אותם למפיקים בחו"ל, שעשו מזה סרט שהוקרן בפסטיבל בקנדה BIBI FILES.
משהו פה מאוד מסריח. יש קשר מסריח בין דורי קלגסבלד לרביב דרוקר לזמבר את ביבי, כאשר קלגסבלד ייצג את אדלסון, ובבימ"ש טען שהוא מתנגד, ומאחורי הקלעים, שידל את שלומית ברנע פרגו להדליף בשושו חומרים לרביב דרוקר.
היום דורי קלגסבלד מייצג את הפצ"רית המתאבדת שאיבדה טלפון בים, יפעת תומר ירושלמי.